את עומר ראובני אנחנו מכירים בזכות הידע השימושי שהוא משתף בנושא פרויקטים, שיווק עצמי וכניסה להייטק. בהרבה מובנים אפשר לומר שעומר "פיצח את השיטה" להתקבל למשרה הראשונה – וזאת למרות שאין לו ציונים מדהימים, הוא לא שירת ב-8200 ואין לו קשרים מיוחדים.
מה שהוא באמת מתמחה בו, הוא היכולת להראות את היכולות שלו והאופי הייחודי, ובאמצעות זה לפתוח הזדמנויות קריירה מעניינות.
לצפיה בסרטון – איך החתול שלי עזר לי למצוא עבודה במובילאיי:
לא התקבלתי למובילאיי בגלל הציונים שלי. עבדתי על פרויקט שהיה קשור לעולמות של בקרת רכב ועשיתי את זה נטו לכיף שלי. אחרי כמה זמן נתקעתי במשהו ולא הצלחתי למצוא פתרון באינטרנט, אז חשבתי להתייעץ עם מישהו שעובד בתחום. באותו זמן היה לי חבר טוב שעבד במובילאיי, אז בדקתי אם הוא יוכל לחבר אותי למישהו מתחום רלוונטי שייעץ לי.
למזלי ה"חוצפה" שלי השתלמה. הוא קישר אותי למהנדס בכיר שעבד בחברה שעזר לי ואפשר לי להתייעץ איתו. לאחר כמה זמן אותו מהנדס בכיר הודיע לי שנפתח תקן אצלם והוא ישמח אם אני אבוא להתראיין. משם הראיון היה מאוד ידידותי ולשמחתי התקבלתי ואני עובד שם עד היום. ואגב, ואגב, זו לא הייתה הפעם הראשונה או האחרונה שפרוייקט שעשיתי עזר לי לקבל הזדמנויות.
העבודה על הפרוייקטים האלו, שלא היו קשורים ללימודים או לעבודה, "אילצה" אותי לצאת מאזור הנוחות והובילה אותי להתייעץ עם אנשים מהתעשייה, ולבסוף גם למצוא משרה שאני אוהב.
הפעם ההיא שהחתול שלי סידר לי ראיון עבודה
כשאימצנו חתול המחשבה הראשונה שעלתה לנו הייתה: איך ללמד אותו לא לשתות מהאסלה?
במדריכים שקראתי הסבירו שחשוב להשתמש במשהו ש"מסביר" לחתול שאסור לו לעשות את זה גם אם אנחנו לא שם, אחרת הוא פשוט יפתח הרגלים רעים. אז חפרתי ברשת, הפכתי פורומים ואתרים אבל לא הצלחתי למצוא אפליקציה שיודעת לזהות אובייקט בסיסי כמו חתול, ולהתריע כשהיא מזהה אותו.
מכיוון שלא מצאתי פתון הבנתי שאין ברירה, ואני "אאלץ" לבנות את זה בעצמי.
מהידע הבסיסי שלי בראייה ממוחשבת (שמבוסס על קורס ב- 40$ ב-Udemy) ידעתי שיש לא מעט דרכים לזהות חתול בפריים. לא הרגשתי צורך להמציא את הגלגל מחדש. פשוט חזרתי לקורס ההוא מ-Udemy שהכיל חלקי קוד של משימות שונות. בשיעור אחד למדנו שם לזהות אובייקטים בסיסיים בתמונה, ב"שיעור" אחר למדנו לעבוד עם וידאו, מכאן זה כבר קצת כמו בניה בלגו: יש לי כמה אבני בניין שאני יודע לעבוד איתן, כל שנותר הוא לחבר אותן זו לזו בצורה פשוטה ככל הניתן וליצור מצב שאם המצלמה רואה חתול – מתבצעת פעולה כלשהי.
זה באמת עזר לך למצוא עבודה?
הייתי מאוד גאה בפרויקט שעשיתי, וקיוויתי שיהיו אנשים נוספים שאולי יגלו צורך דומה וירצו להשתמש במה שבניתי. אז העלתי הכל לגיט פתוח ועשיתי סרטון קצר שמסביר על מה שהקוד עושה, וגם משוויץ במה שבניתי "על הדרך".
מספר חודשים לאחר מכן חיפשתי משרת סטודנט ראשונה בתחום. בזכות הפרוייקט הזה ודומים לו, הבנתי שאני מאוד נמשך לתחום הזה וקיוויתי שאוכל למצוא תפקיד שיכניס אותי לעולם הזה. אחרי מחקר קצר גיליתי שמשרות בתחום הראייה הממוחשבת הן נדירות יחסית, במיוחד למי שאין לו תואר שני, ופי כמה וכמה לסטודנטים.
ועדיין, כשראיתי משרה בתחום בחברה בטחונית מוכרת כלשהי הגשתי קורות חיים.
כשראש הצוות המגייס צלצל אליי הוא שאל אותי על הציונים שלי בלימודים. אמרתי לו שאני חושב שיש לי הרבה מה להציע ואני מאוד אשמח להתמיין אצלו, אבל "אם הציונים הם פקטור משמעותי במיון – אין לי ספק שיש סטודנטים עם ממוצע טוב בהרבה ממני."
ואז, הוא אמר משהו שהפתיע ומאוד שימח אותי:
"כן, קראתי על הפרויקטים בקורות החיים שלך וראיתי גם את הגיט והתרשמתי מאוד! מבחינתי זה לחלוטין סוגר את הפינה ואפשר להתקדם לשלב הבא".
כמה שעות אחר כך הוא שלח לי מייל עם זימון לראיון המשך. באותו רגע היה לי חיוך ענק בלב כי הבנתי שאני עושה משהו כמו שצריך.
למרות שהממוצע שלי היה נמוך ביחס לחברי ללימודים, מישהו עם ניסיון מאוד משמעותי העביר אותי לשלב הבא!
חשוב לי לציין שאין לי שום ניסיון בתכנות לפני הלימודים. גם לא שירתתי ב-8200 אלא ביחידה לוחמת. ובאותו רגע ירד לי אסימון נוסף – הבנתי שפרויקטים הם קלף חזק, היתרון התחרותי שעוזר לי להתלבט בתהליך המיון.
כשחיפשתי עבודה הבנתי שיש הרבה מעסיקים שנותנים לפרויקטים משקל משמעותי. לא רק כי השקעתי זמן בפרויקטים, אלא גם דאגתי להציג אותם בצורה נגישה. זה גם מה שהעלה את הסיכוי שמנהלים מגייסים יחשפו אליהם.
אז נכון, לא מדובר בפתרון קסם שמבטיח לכם לקבל את כל משרה. אבל לפחות מהניסיון שלי, בכל הראיונות שעברתי תמיד נגעו בהרחבה בפרוייקטים שלי ותמיד הייתה סקרנות גדולה לגביהם.
גם במקרים שבהם לא התקבלתי לתפקיד – הפידבק שקיבלתי על הפרויקטים שלי היה מאוד חיובי, חלקם אפילו סיפרו לי בהודעת הדחייה (מייל ה"unfortunately" המפורסם) על פרוייקטים שהם עשו בתחילת הדרך ושיתפנו בחוויות.
וזה חשוב בעיני מאוד כי יש סיכוי טוב שאפגש עם אותם אנשים גם בהמשך הדרך. בסך הכל מדובר בתעשיה קטנה.
